אבא היה אדם ששילב את חיי התורה עם חיי העבודה.

אבא היה לומד תורה, לא משנה מה (זה יכול להיות חסידות.. גמרא.. תורה.. משנה, כל דבר שקשור ליהדות ותורה) הוא היה קם בשעה 04:00 בבוקר ולומד תורה לפני שהיה יוצא לתפילה ומיד לאחר מכן לעבודה שלו כמורה למדעים.

אבא אהב לעבוד את האדמה ואף עשה תואר שני ומחקר של גידול צמחים ותפוחי אדמה.

אבא אהב את הבריות, הוא היה מקפיד לא לדבר לשון הרע על אף אדם ואפילו לא לדבר לשון הרע על בעלי חיים וצמחים.

פעם אחת אחד השכנים דיבר עם אבא על איזה עץ שצריך לחתוך כי הוא לא מסתדר בנוף, אבא ישר אמר לאותו שכן: "ששש.. שהעץ לא ישמע אותנו.." - אוהב את הבריות. חד וחלק.

אבא האמין בתקומת ארץ ישראל בארץ ישראל השלמה. הוא האמין בארץ ובאדמת השומרון שאותה הוא אהב כל כך.

אבא שאול האמין בתורה. בעם ישראל. בארץ ישראל בנו, דור ההמשך של עם ישראל.

אבא היה אדם של פשטות וענוה. הוא לא חיפש שום כבוד ושום במה.

אבא היה בעל קורא קבוע בבית הכנסת, לא כי זה היה התפקיד שלו, אלא כי היה צריך - אז הוא היה.

אבא אהב וניסה לחבר בכל כוחו את התלמידים שלו ללמידה. הוא לא וויתר על אף תלמיד והתאים את עצמו לתלמידים, אבא אהב מאוד ללמד את התלמידים. מאוד.

אבא היה איש של משפחה. הוא האמין בחיי משפחה. הוא האמין בזוגיות. הוא תמיד אמר לנו - הבנים של המשפחה:

"אם אתה רוצה להיות מלך - תעשה את אישתך מלכה".

אבא עשה את אמא מלכה על אמת. הוא כיבד והעריך כל ילד וילדה שלו. הוא היה אבא על אמת. הוא חינך אותנו כמו שאבא צריך לחנך, הוא לא היה חבר. הוא היה אבא שכל כך היינו צריכים. והוא יחסר לנו מאוד.

נשתדל להיות כמוך אבא. להמשיך בתורה. בחיים המלאים שהשארת לנו. אוהבים אותך מאוד ומתגעגעים. כולנו.